גלית דהן קרליבך

מפגשים עם תלמידים שכבות ג-ט

במפגשים עם תלמידים בבתי הספר לשכבות ג-ט, משתפת הסופרת גלית דהן קרליבך ממחוזות ילדות כילדה היפראקטיבית משדרות, ומתארת את התהליכים שגרמו לה לכתוב את ספריה, ומשתפת מאחורי הקלעים של תהליכי היצירה. במהלך המפגש נראה כיצד הספרים היוו עבורה הזדמנויות פז לצאת להרפתקאות ומסעות מימי ילדותה ועד היום. עוד משוחחת עם התלמידים על תהליכי קריאה שונים, שאף קודמים לכתיבה עצמה, כל המפגש בדרכים סיפוריות, מרגשות, עתירות גוון וצבע. גלית דהן קרליבך במפגש מבקשת להראות שפנטזיה, ככוח של דמיון, היא ממשית, חזקה, ואף בעלת פן מוסרי.

​

​

​

הכנה סביב הספרים "ערפילאה" , "שובו של פי 10"

• מה ההגדרה של ספרי פנטזיה?

• אלו ספרי פנטזיה הילדים אוהבים או דמויות אהובות?

• לקרוא לילדים קטעים מתוך פתיחת הספר "ערפילאה" (להלן מתחת להצעות). איך נשמעת לכם ממלכת ערפילאה? ומה יכול היה לקרות לחרבונה שהפכה לכזו צחיחה ועלובה? מה אתם חושבים על היחסים בין עננה וגשמינה? אפשר להפנות את תשומת לב הילדים לבחירת השמות של הסופרת, עבור הדמויות ועבור המקומות בסיפור. מה לדעתכם מספרים לנו השמות על הדמויות והמקומות, עוד בכלל לפני שקראנו בספר?

קריאה מתוך ערפילאה
ארץ ערפילאה היתה מחולקת לשתי ממלכות. מעבר לפַכְפֶּכֶת הקרירה שכנה חרבונה הלוהטת. בעבר הרחוק מאוד היתה חרבונה ארץ גשומה וקרירה, אך במלחמה הגדולה מול פכפכת הוטל עליה כישוף שגזר עליה להישאר יבשושית וחמה. את הגבול בין שתי הממלכות סימנה גדר ארוכה, שצדה האחד חי ומלבלב. צדה השני, המיובש והשדוף, זכה בכינוי "הגדר המתה". והגדר הזאת גם המיתה בפועל... יש לציין שלאנשי פכפכת לא היתה כל סיבה לעבור את הגדר לעבר ממלכת חרבונה, שהיתה חסרת לחלוחית, והחום הנורא שבה שיבש את דעתם של יושביה, ובכל זאת, אי־אילו מכשפים סקרנים ניסו לחצות את הגבול אל הצד השני. הגדר שאבה אותם מיד וייבשה אותם עד שמתו בזעקות נוראות.

"אמא, את לא תאמיני מי ריחף ממש כאן! אליחורף בכבודו ובעצמו!" אמרה עננה. היא היתה כמעט בת תשע, היו לה שיער שחור שהגיע עד למותניה ועיניים בצבע אוכמניות. "אני לא מוצאת את השרביט שלי," ענתה אמא שלה מבלי להתייחס לדבריה. גשמינה היתה אישה גוצה ומבולבלת מאוד. "לכל הרוחות והשלגים, אני בטוחה שהוא היה על האח." "את מקשיבה לי בכלל? אמא! נאחר בגללך. נמאס לי. נַנְגוֹס בּוַוקְסָה," אמרה עננה, ושרביט התעופף באוויר היישר לחיקה של גשמינה. "עננה, ביקשתי ממך להפסיק עם הכשפים. זה שהצלחת בכל המבחנים לא אומר שאת צריכה להמשיך איתם בבית," אמרה גשמינה בכעס והציצה במראה. "אני צריכה להתאמן," מחתה עננה. "להתאמן!" אמרה גשמינה. "כשאני הייתי תלמידה, לא הרשו לנו לכשף ככה סתם." והיא החליקה את ידה על שערה של בתה והוסיפה, "קדימה, בואי. לפני שהעננים ייתפסו." "כאילו שאני איבדתי את השרביט," אמרה עננה, וכשגשמינה לא שמה לב, היא הרחיפה אליהן ענן.